סיפור

על בן תורה אברך הוא בעל המעשה דנן הוא אברך כולל בעל משפחה גדולה, שמצא את עצמו בערב חג הפסח במצב קשה במיוחד. לא די שהיה עליו לגייס כספים להוצאות החג, עוד השתרגו עליו חובות רבים שבדיוק עכשיו הגיע עת פירעונם. החג הלך והתקרב, ובידו לא היה מאומה.
היה זה יום אחד של ערבי פסחים, הוא הלך ברחוב ופגש לתומו ידיד טוב, הלה נראה משולהב ביותר ועם פנים קורנות וחגיגיות.
מה פשרה של צהלת הפנים הבלתי שגרתית בסתם יום של חול?

האם זכית לכתוב ספר תורה?
הידיד נפנה אליו והסביר לו בעצמו: הוא חווה היום מקרה מיוחד של השגחה פרטית. כבר זמן מה הוא מנסה לפגוש מישהו לצורך דבר מה חשוב ביותר, אך מחמת סיבות שונות הדבר לא התאפשר. הדבר נמשך תקופה ארוכה והעניין הציק לו מאוד. הוא התפלל רבות להקב״ה שיצליח לקיים את הפגישה למרות המכשולים השונים. והנה היום הזה אירע לו נס אמיתי: הוא נתקל באיש במהלך אירוע מסוים, באופן מקרי ופלאי ביותר. אלא שכאן הוסיף הידיד ואמר עוד דבר חשוב. מלבד התפילות הרבות להקב״ה, הוא גם השקיע רבות באמירת "פסוקי ביטחון" כל העת, מתוך התבוננות והפנמה רבתי.
הענין של אמירת פסוקי ביטחון מובא בספרים רבים בשם המהר״ל מפראג, וכך למשל מובא בספר "מצוות הבטחון" (בהקדמה): "נמצא כתוב הגאון החסיד מופלג בדורו נר ישראל עמוד הימיני מורנו ורבנו רבי לייב אב״ד פראג הנקרא המהר״ל מפראג, שיאמר כל אדם פסוקי ביטחון מהתורה כדי לחזק את עצמו בביטחון ובאמונה, כי זה עיקר דת הישראלי, וצריך להתחזק בזה מאוד, ואחר אמירת הפסוקים יבקש מאת ה׳ שיזכהו להיות חזק מאוד באמונה וביטחון כרצונו יתעלה".
עוד מובא שם בשם המהר״ל (בשם זקנו הגאזן רבי חיים) כי פסוקי בטחון מסוגלים לבטל גזרות קשות, והיו אומרים פסוקי ביטחון במערכות המלחמה ושמו ביטחונם חזק בהקב״ה והיו ניצולים, וכן מסוגל הוא
לומר פסוקי ביטחון לפני משא ומתן וכל עסק שהוא". החבר קנה חוברת קטנה שמלוקטים בה כל פסוקי הביטחון המפוזרים בתנ״ך, ובכל עת שהיה יכול קרא את הפסוקים בהטעמה ובכוונה.
הוא חש בטוח בכל מאודו כי בזכות התחזקותו הגדולה באמונה וביטחון על ידי אמירת הפסוקים זכה היום לישועה שכה ציפה לה.
ואת כל המעשה הזה וכל הדברים הללו שומע מיודענו מפורשות מפי הידיד באמצע הרחוב.
הוא חש והבין שהמילים הללו נשלחות אליו במיוחד משמי שמים, כמענה אמיתי למצבו הכלכלי העכשווי. לא סתם במקרה הוא נפגש עמו עכשיו ושומע מפיו את הדיבורים המחזקים.
הוא מתהלך כל העת דאוג ומוטרד בדבר צרכי החג והחובות שעליו לפרוע – אך משמים קוראים אותו היום הזה לגדולות. אסור שמצב הקושי וחוסר הוודאות ידכדך ויבהיל אותו. תפקידו עכשיו להתרומם ולהישען גם הוא בכל כוחו על אביו שבשמים.

מה שטוב כל כך לידידו – בודאי מצוין ונכון בשבילו. לא נבראו רעמים אלא ליישר עקמומיות שבלב, ולא נברא הקושי בערב החג אלא בשביל שיתחזק גם הוא באמונה וביטחון בהקב״ה, שזהו עיקר דת הישראלי.
אם זימנו אותו משמים לשמוע עכשיו על גודל העניין של פסוקי הביטחון, הרי זה אות וסימן שהדברים קשורים ומכוונים גם אליו.
הוא השיג לעצמו את החוברת עם פסוקי הביטחון והתחיל להתמסר לכך במלוא המרץ, היה זה כשבוע וחצי קודם החג. הטרדות והעבודות היו מרובות, אך בכל רגע פנוי היה נפנה ומשנן את הפסוקים הקדושים, מחדיר לעצמו את הדברים שוב ושוב, עוד ועוד, ומשיב אותם אל המוח ואל הלב. במשך שלושה ימים תמימים השקיע במשימה את כל מאודו. עוד לא היה לו קצה של מושג כיצד ייצא מהסבך, אך הוא לא היה מונח עוד בבעיות הכלכליות, עסוק היה בלהחדיר בנפשו ורוחו את אור האמונה ושלוות הביטחון.
ימים ספורים חלפו, מאורעות מעניינים החלו להתרקם לפתע מול עיניו המשתאות. מעניין מאוד, כשהיה טרוד ובהול שום דבר לא זז, רק לאחר שהצליח להירגע החלו העניינים להסתדר.
הסנונית הראשונה היתה כאשר התקשר אליו ראש הכולל שאצלו למד לפני זמן רב. הלה נותר חייב לו בשעתו סכום מכובד, ועד היום לא פרע אותו בטענות שונות ומשונות. הוא כבר לגמרי התייאש מהסכום, אך עכשיו קיבל ממנו טלפון מפתיע ובו בישר לו כי ממתין לו ציק על מלוא סכום החוב.
היה זה סכום הגון ששחררו באחת מהלחץ המעיק.
והסנונית הזו רק בישרה על ההמשך שלא איחר להגיע. דודתו התקשרה אליו וסיפור חדש ומעניין בפיה: הסבא נתן לה לפני סוכות (חצי שנה קת-ם) סכום גדול לחלקו לכל הנכדים הנשואים. כולם קיבלו אכן את חלקם ברינה ותודה, אך שמו שלו נפקד משום מה מהחלוקה החגיגית. איננה יודעת כיצד זה קרה, אך בכל מקרה הוא יפוצה כדת וכדין לפני חג הפסח המתקרב ובא. הוא יקבל גם את מנתו האבודה של סוכות, ועוד תוספת מרובה על חשבון החג הנוכחי.
וכאילו לא די בזאת, הנה התברר לו שאחד מאחיו רשם אותו שלא בידיעתו לאחד הכוללים המעניקים תמיכה לחבריהם קודם החג. בדיוק בשנה זו קיבל אותו כולל תרומה גדולה מאוד מאחד הגבירים וסכום
הקמחא דפסחא היה גבוה במיוחד, כשהתורמים מאפשרים לראשי הכולל להעניק מילגה גם לאברכים עמלי תורה שאינם לומדים דוקא בין כותלי הכולל.
"סופו של דבר, הגעתי לחג כשאני גדוש ומלא ולא חסר לי דבר", מספר האברך בשמחה ובהתפעלות, "ואפילו נותרתי עם עודפים ביד".
הביצה האחרונה מקניות הפסח האדירות נאכלה זה מכבר, כסף בא וכסף הולך, אך ההתרוממות הרוחנית של שלושת ימי פסוקי הביטחון לעולם עומדת.
(בך בטחנו – שמנת, מאת הרב צבי נקר)