All posts by Riley Douglas

מדריך למדות טובות

מדריך למדות טובות

לכן צריכים “מדריך למדות טובות”, הלא המה ספרי המוסר. על ידי שאדם לומד בהם, אט אט נכנסות בו יראת שמים ומדות טובות, עד אשר ישתלם בכך, כאשר יהיה עקבי לקיים את כל אשר לומד, כל אחד כפי יכלתו.

חיוב לימוד המוסר

וידוע מה שכתב ב”משנה ברורה” (סי’ א שעה”צ סקכ”ו) בשם ה”חיי אדם”, שלימוד המוסר הוא חיובי יותר מלימוד משניות.

ומרן החיד”א בספר “מורה באצבע” (סי’ א אות יז) כתב, שילמד ספרי מוסר תדיר. וב”צפורן שמיר” (סי’ ד אות נג) כתב, וזו לשונו: צריך בכל יום לקרוא מוסר איזה שיעור, ורבו כמו רבו ספרי מוסר, לכן יקרא בספר אחד שיעור עד תומו ואחר כך יקח אחר, וכן על זו הדרך.

ובכל אחד ימצא התעוררות חדשה, ויקיים “החזק במוסר אל תרף” (משלי ד). ולא עוד אלא שאפילו בספר שקראוֹ כמה פעמים, כשיחזור לקרותו – יתעורר בדבר שעדיין לא התעורר, כאשר צדיק יבחן. ע”כ.

קרוב שיגבה לבו

וב”ברכי יוסף” (סי’ א אות ט) כתב: ראוי לכל תלמיד חכם שיקבע עת כפעם בפעם ללמוד בספרי מוסר, כי כל הגדול מחבירו יצרו גדול, ואיידי דטריד (אגב שטרוד) בגופי הלכות, ומחדש בטובו חידושי תורה, קרוב שיגבה לבו וכיוצא.

וקיבלתי כי בכלל מה שאמרו חז”ל דתורה תבלין ליצר הרע, הוא תוכחת מוסר מרבותינו ז”ל קמאי ובתראי (ראשונים ואחרונים). ע”כ. ואם הדברים אמורים בתלמידי חכמים, קל וחומר אנו אזובי הקיר.

וראה בספר “ענף עץ אבות” (עמ’ תי ד”ה אוהב את התוכחות) שכתב כמו כן כי תלמידי חכמים צריכים להזהר בזה, וכך גם יהא לימודם “נקי” יותר, ויותר נקרא “לשמה”. ושמי שאינו לומד מוסר, עלול מאוד למידות רעות, ובפרט בדורנו זה, גאוה וזלזול באחרים, אף בתלמידי חכמים, ואף בגדולי הדור. ע”ש.

שלושת ספרי המוסר היסודיים

וידועים הם שלושת ספרי המוסר היסודיים: “מסילת ישרים”, “ארחות צדיקים” ו”שערי תשובה”. שמובא בספר “חסד נעורַיך” (להאדמו”ר מ”תולדות אהרן” עמ’ קמח. ע”ש) שקודם ילְמד אותם, ואחר כך ילְמד ספרי מוסר אחרים.

לימוד מוסר למעשה

ויש לזכור כלל גדול בלימוד המוסר, כי ייעודו אינו לתוספת חכמה והרחבת הידע בלבד, אלא ספרי המוסר כולם נועדו לכך שיקיימו את כל הכתוב בהם (ור’ ב”ספר חסידים” סי’ לח).

לכן לפני שפותח ספר מוסר ללמוד בו, יקבל על עצמו (בלי נדר) שדבר אשר הוא כדרגתו, ישתדל לקיימו בכל יכלתו. וכן אחר לימודו – כשיקום מן הספר, יחשוב מה יוכל לקיים (ר’ ב”אגרת הרמב”ן” וב”ספר חסידים” סי’ תתקמד).

ואשרי אדם שומע לדברי רבותינו ז”ל, לשקוד על דלתות ספרי המוסר יום יום, ואם כן הוא עושה – יזכה בעזרת השם יתברך להיות מאנשי מידות ובכך לנחול ש”י (310) עולמות.

להבחין בין מחלוקת לשם שמים לשאינה כן

להבחין בין מחלוקת לשם שמים לשאינה כן

 

לכן צריכים לדעת בבירור מהי מחלוקת לשם שמים ומה אינה כן, והכלל הוא כי כאשר אחד אומר לקיים עניין פלוני, והשני חולק וסובר שאין זה רצון השם יתברך ואינו כדרך התורה הקדושה, ויש לעשות בעניין אחר.

והראשון על משמרתו עומד, וכל אחד מביא ראיות לדבריו, ואין כוונת אף אחד מהם להתנצח ולקבל כבוד חלילה.

זוהי מחלוקת לשם שמים – כשיש מחלוקת מהו רצון השם יתברך, זה אומר בכֹה וזה אומר בכֹה, וכן בלימוד תורתנו הקדושה, צריכים הבחנה בין מחלוקת וּויכוח לשם שמים, לשאינו כן.

ונמצא כי הכלל הוא שהרוצה להגדיל ולכבד שם עצמו – אין מחלוקתו לשם שמים, כעניין קורח ועדתו.

והרוצה להגדיל תורה ולהאדיר כבוד שמו של הקדוש ברוך הוא – זו לשם שמים, וכעניין מחלוקת הלל ושמאי. ואשרי האיש אשר הוא מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום, הריהו אוכל מפירות מידה זו בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא.

מידות

התורה שוכנת באדם בעל מדות טובות

נאמר במשנה (אבות ג): “אם אין דרך ארץ אין תורה”. ופירש רבינו יונה, שצריך לתקן את עצמו במידות, ובזה תשכון התורה עליו, שאיננה שוכנת לעולם בגוף שאינו בעל מידות טובות, וכעניין שנאמר “נעשה ונשמע”. ע”כ. ולכן מובא (בתחילת ספר “תנא דבי אליהו”) כי דרך ארץ קדמה לכל, גם לתורה.

ישתדל כל יום בתקון מדותיו

ואין הדבר אמור רק לגבי לימוד התורה, אלא גם לגבי קיום כל המצוות, שהבסיס שלהן הוא מידות טובות, וכך יוכל לקיים מצוות וללמוד תורה כראוי.

לכן ישתדל כל אדם להתבונן בכל עת במדותיו, ולראות כיצד ניתן לשפר, מה להוסיף ולעשות, וממה לחדול. ורק בכך ניכר שבאמת רצונו הוא להיות יהודי כשר, כרצון השם יתברך.

זכה – נעשית לו סם חיים

והנה, יש והאדם פועל בצורה לא נכונה, ועלול לחשוב כי מתקן הוא מדותיו, ואינו אלא מקלקל.

וזהו כאשר לומד תורה בלא יראת שמים, כי גם מהתורה עצמה אפשר ללמוד עצות רעות, שאינן כרצון השם יתברך, כמו שאמרו חז”ל “זכה נעשית לו סם חיים, לא זכה נעשית לו סם המוות” (יומא עב:), שמהתורה עצמה מוציא דברים אשר לא כן על ה’, ואינם כרצונו.

ויש לפרש בס”ד “זכה” מלשון “וזך ישר פעלו” (משלי כא), דהיינו אדם מזוכך במידות טובות (כעין שפירש הגר”א ב”איש ואישה שזכו”) שאדם כזה, הוא דוקא זוכה לסם החיים של התורה, אך אם אינו זך, ופעלו אינו ישר, אין זה אלא שותה מסם המוות שבתורה וכנ”ל, רחמנא ליצלן.

והנה בימי קדם יכול היה האדם לקבל יראת שמים רק על ידי רוב עיונו בעניין היראה, אך בדורותינו אלה, היצר הרע חזק מכדי שכלל הציבור יגיע לידי כך.