תשועה – ברָב יועץ

אהב את ה”שמא” ושנא את ה”מה בכך”

ואמרו חז”ל (דרך ארץ זוטא א) אהוב את ה”שמא” ושנא את ה”מה בכך”. כלומר, שכאשר ניצב ספק בפני האדם, אם מעשה מסוים מותר הוא או אסור, כשר או טרף, טמא או טהור וכו’, אל יורה לעצמו היתר לאמור “מה בכך”, ומה כבר יכול להיות, זוהי דרך הרדודים באמונתם, רחמנא ליצלן.

אלא צריך להתיירא “שמא” יש כאן חלילה איסור, ועדיף אם כן להמנע ממעשה זה, ואף אם יש מקום לומר שמותר, על כל פנים ספק הוא, וצריכים לשאול רב, יורה יורה, ידין ידין, ואת אשר יאמר נעשה ונשמע. וזהו שאמרו: אהב את ה”שמא” ושנא את ה”מה בכך”, כי בכל מקום שיש ספק, צריכים לחשוש שמא אסור, ואם לא יודעים – לא להכנס לספק.

עיקר היראה – הזהירות מן הספקות

וזוהי יראת שמים אמיתית, וכמאמר רבנו יונה (ברכות א:) “עיקר היראה – הזהירות מן הספיקות”. ואם אומר האדם “מה בכך”, ניכר שאינו ירא שמים, וענשו בצידו. ולעומתו ערום ביראת שמים ראה רעה ונסתר, רואה מקום של ספק איסור ובורח תכף ומיד. ואשרי אדם המוחה תמיד את זכר עמלק ומסתלק מן הספק.

סבלנות

סוף מעשה במחשבה תחילה

אמרו חז”ל (ברכות כ.) “מתון מתון – ארבע מאות זוזי שויא”. ופירש רש”י, מתון – לשון המתנה. ע”כ. והכוונה היא שהמתינות והסבלנות – שווה הרבה, והאדם המיושב בדעתו יש לו לנהוג בה בכל דרכיו.

וכמו שאומרים אנו בזמר “לכה דודי” – “סוף מעשה במחשבה תחילה”, לא למהר לעשות, אלא לחשוב לפני כל מעשה, האם כך ראוי, והאם בזה אמצא חן בעיני אלקים ואדם, והאם אין הפסד יוצא ממעשה זה.

ועל ידי כך, יוכל לתכנן כל מעשיו ביישוב הדעת, ויראה ברכה והצלחה במעשה ידיו, בעזרת השם יתברך.

וגם סוף דיבור חייב להיות במחשבה תחילה, וכאשר נאמר “משיב דבר בטרם ישמע אוולת היא לו וכלימה” (משלי יח), “ישמע” – מלשון הבנה, שנאמר “ונתת לעבדך לב שומע” (מ”א ג).

ואמרו חז”ל כי מתכונות החכם אשר היפוכן בגולם, שהחכם אינו ממהר להשיב (אבות ה).

הסבלן ניכר בשעת מריבה וּוִיכוח

ובמיוחד נצרכת הסבלנות בעניין המריבות בין אדם לחברו ובין איש לאשתו וכד’, שחייבים אז להשתמש במדת הסבלנות, ולא לקפוץ ולהשיב מלחמה, אלא יקיים בעצמו “ומשמע ודומה ומשא” (בראשית כה).

כמו שפרשוהו (הרמב”ם באגרת תימן ובספר “שיח שרפי קודש”) שאף אם ישמע דברים המכעיסים אותו ואינם לרוחו כלל, בכל זאת יִדום (יעצור עצמו מלהגיב מיד), ויסבול משא כבד זה. ואשרי העושה כן כי מעלתו גדלה מאד וכאשר אמרו חז”ל (ר’ חולין פט.).