ספק הוא עמלק

ספק הוא עמלק

מובא בספרים כי “ספק” בגימטריא שווה ל”עמלק” (240). ולא לחינם הוא, כי יסוד גדול טמון כאן, והוא כי כאשר מתעורר ספק אצל האדם בענייני עבודת השם יתברך, והוא אינו פותרו, מתחילים היצר הרע וקליפות עמלק להסיתו לַכיוון השלילי יותר שבספק.

ונמצא אם כן כי הספק הוא בעצם מכשול בפני האדם, המתבטא בכך שעמלק בא ומקרר אותו ממחשבתו הטובה, בבחינת “אשר קרְך בדרך” (דברים כה), הנאמר על עמלק, ומכח הספק מביאו להחלטה שלילית.

וכן נאמר בספר המידות (ניאוף אות י): לא תיכנס עם פיתוייך בטוען ונטען, כי אריכת הרגשת החושב, אפילו לבחינת השולל, תפעל הגברת החפץ ותתהפך הרצון אליו. ע”כ. כלומר כשאין החלטה ברורה בקרבו של אדם, והוא מתווכח עם יצרו, עצם המחשבה על כך תביאהו לבסוף לעשות הרע חלילה.

לכן אמרו חז”ל (אבות א) “הסתלק מן הספק”, ובמקביל לכך ציותה התורה ואמרה “מחֹה תמחה את זכר עמלק”. היינו שיש לו לאדם לפתור כל ספקותיו בהקדם האפשרי.

הרב “נֹח”

ולמעשה, בכל פעם שיש לאדם ספק בדבר מסוים – אם מותר הוא או לא, לא יחליט לעצמו, כי על פי רוב – הפניות לנוחיותו של האדם הן הקובעות את מעשיו, זאת אומרת שהתאוות והרצונות השליליים שבאדם יולידו בו סברות, אף מן התורה, המצדיקות את דרכו הרעה, וזהו הנקרא “סם המוות” שבתורה.

וממילא נעשה אדם רב לעצמו, וכמו שאומרים אנשים בצחות “הרב נֹח שמייקל” – שעושה מה שנוח לו ומיקל בהלכות כפי צורך היצר. ולא זו הדרך, אלא צריך לשאול תלמיד חכם ירא שמים, הבקי בהלכות והליכות, ואת אשר יאמר לו – יעשה. ולא יחשוב לרגע כי יוכל להחליט לעצמו אם כך יעשה אם לא, כי מי שאין לו “שכל של תורה”, יש לו ללא ספק “שכל של היצר הרע”, אין דבר אמצעי, כי תמיד שואף טבע האדם לנוחיותו וכנ”ל (ור’ ב”ספר חרדים” פס”ו אות קמה).

וכבר מובא עניין זה בספרים (“טהרת הקודש”, “צדקת הצדיק”, “אור לציון”, וע’ היטב בלקו”מ ח”א סי’ סא אות ה), כי מי שעדיין אינו מזוכך דיו, ועדיין שקוע בחמריותו, רוב מחשבותיו אם לא כולן – הן עצות היצר הרע, ובכדי להצליח יש לעשות ההפך מהן.