מצא אשה מצא טוב

מצא אשה מצא טוב

נאמר בספר משלי (פרק יח) “מצא אשה מצא טוב, ויפק רצון מה'”. ובדרך דרש מפרשים כי מי שמצא אשה – רק עתה נקרא הוא “טוב”, כי כשאין לו אשה נקרא – “לא טוב”, כמו שנאמר – “לא טוב היות האדם לבדו” (בראשית ב. ור’ יבמות סב: וכ”ה בזוהר ויקרא ד”ה ע”א).

ולמה הוציאו הכתוב בלשון “מצא”, מכיוון שהאשה נקראת אבידה (קידושין ב:), שכן בשמֵי שמֵי קדם, לפני ירידת נשמותיהם לעולם – היו לנשמה אחת.

וכשיורדת נשמת האיש לעולם, מכריזים למעלה כי בת פלוני שהיא בעצם מי שהיתה שותפתו לנשמה לפני ירידתו, היא זו שתהיה אשתו ושותפתו לעתיד, והיו לבשר אחד (סוטה ב.).

ולאחר שירדו שתי הנשמות יצטרך זה שדרכו לחזר, האיש, לחזר אחר אבידתו, החצי השני של נשמתו, שהיה שלו בעבר ועתה אבד, וכשימצאנו תהיה זו שמחה למעלה ולמטה, “ישמחו השמים ותגל הארץ”, כי טוב הדבר בעיני ה’.

ברכת ה’ לנישאים

והנה הנושא אשה זוכה לברכה מיוחדת מאת השם יתברך, כמובא בתרגום הפסוק הנ”ל, ויפק רצון מה’ – ומקבל רעותיה מן אלהא (ומקבל רצונו מאת האלוקים). וזה תואֵם אפוא למאמר חז”ל (יבמות שם) כי השרוי עם אשה שרוי בברכה שנאמר “להניח ברכה אל ביתך”, ו”בֵיתו” – זו אשתו (סוטה מד.).

ברכה בפרנסה

ונמצא אם כן כי בלא אשה – אין ברכה, ואגב מכאן תשובה לאותם בורים וריקים המאחרים נישואיהם, בטענה שרוצים הם לצבור כסף או רכוש וכד’, מה שלא יוכלו לעשות לאחר הנישואין לפי דעתם המשובשת.

ולו חכמו ישכילו כי אדרבה, דוקא לאחר הנישואין תהיה להם ברכה מאת ה’, וברכת ה’ – היא תעשיר (משלי י), ואילו כעת אין בכסף זה ברכה.

כבוד האשה

ולכן אמרו חז”ל: לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו, מפני שאין הברכה מצויה בביתו של אדם אלא בשביל אשתו, וכן אמר רבא “כבדו נשותיכם כדי שתתעשרו” (ב”מ נט.). וזוכה גם לתורה, שלום, הגנה (חומה), שמחה ועוד (יבמות שם).

מכבדהּ יותר מגופו

ואשר על כן, כמה ראוי לו לאדם לכבד את אשתו ולעשות רצונה (כמובן כאשר רצונה הוא כרצון התורה הקדושה), וכל שכן לא להכעיסה, או לגרום לה חלישות דעת ועצבות חלילה, לא יֵעשה כן בעמנו, הלא היא עצם מעצמיך ובשר מבשרך וחלק מנשמתך.

ולכן ציוו חכמינו הקדושים ואמרו כי צריך האדם לאהוב את אשתו כגופו ולכבדה יותר מגופו (יבמות סב:), “לאוהבה כגופו” – מובן, ואהבת לרעייתך כמוך, אך מהו “מכבדה יותר מגופו”? התשובה היא כי אם קיים מצב בו יש להחליט אם לדאוג לכבודו או לכבודה, יש להעדיף את כבודה, גם אם ייפגם בכך כבודו הוא.

לכבדה בכל מקרה

ואדרבה, ישתדל לשמח אותה בכל יכלתו, אף אם אינה עושה רצונו כל כך.

וכמובא בגמרא (יבמות סג.:) מעשה בר’ חייא, שהיתה אשתו מצערתו הרבה, ובכל זאת, כשראה חֵפֶץ שיכול לשמח אותה, מיד קנה אותו, שמרוֹ במטפחת, ונתן לה במתנה בהזדמנות הראשונה, ו”רב” – תלמידו, כשראה כן, שאלוֹ: “רבינו הרי היא מצערת אותך”!

ענה ואמר לו ר’ חייא, “דיינו שמגדלות את בנינו ומצילות אותנו מן החטא”… הרי לפנינו קו מחשבתם של גדולי ישראל שידעו להעריך ולהוקיר את נשותיהן, לדבר על הנקודות הטובות שבהן, ולהעלים עין מן החסרונות.

עזר כנגדו

וכל שכן שהאשה תכבד את בעלה, שהרי על זה נאמר “עזר כנגדו”, שתעזור לו ותכבד אותו, וכל שכן שלא תכעיסהו, או תגרום לו עצבות וחלישות דעת חלילה, אלא תשתדל לעשות רצונו כפי יכלתה.

ועל אשה טובה כזו אמרו חז”ל: “זכה – נעשית לו עזר” (יבמות סג.). וכן אמרו עליה: “אשה טובה – מתנה טובה לבעלה” (שם).

ועוד נאמר עליה (תנא דבי אליהו רבא פ”ט אות ח): “אין לך אשה כשרה בנשים, אלא אשה שהיא עושה רצון בעלה” (וע’ נדרים סו:). ואם הנקבה שולטת בזכר, דבר זה מביא דינים מיתה ועוני רחמנא ליצלן (ת”ז ד”י ע”א).

ובמדרש נאמר, מי נקראת אשה טובה? שאוהבת את בעלה ומתפללת לפני הקדוש ברוך הוא שלא יכעס עליה בעלה, ומתפללת על חיי בעלה שיאריכו (מדרש עשרת הדברות דיבור שביעי).

וזוהי “אשת חיל”, אישה שנותנת לבעלה חיל וכח, כוחות גשמיים ורוחניים, היא דואגת לצרכי הבית ודואגת לזרזו על התורה והמצוות, ומעודדת ומשמחת אותו, ומחמיאה לו תמיד, זוהי אשת חיל, שנותנת כוחות לבעלה ולא נוטלת ממנו כוחות כעניין הכתוב “אל תיתן לנשים חילך” (משלי לא), שיש נשים שרק לוקחות כוחות מהבעל, וזו נותנת לו כוחות, אשרי אישה שבעלה נעזר בה באמת ואשרי האיש שיש לו אישה כזו!