להבחין בין מחלוקת לשם שמים לשאינה כן

להבחין בין מחלוקת לשם שמים לשאינה כן

 

לכן צריכים לדעת בבירור מהי מחלוקת לשם שמים ומה אינה כן, והכלל הוא כי כאשר אחד אומר לקיים עניין פלוני, והשני חולק וסובר שאין זה רצון השם יתברך ואינו כדרך התורה הקדושה, ויש לעשות בעניין אחר.

והראשון על משמרתו עומד, וכל אחד מביא ראיות לדבריו, ואין כוונת אף אחד מהם להתנצח ולקבל כבוד חלילה.

זוהי מחלוקת לשם שמים – כשיש מחלוקת מהו רצון השם יתברך, זה אומר בכֹה וזה אומר בכֹה, וכן בלימוד תורתנו הקדושה, צריכים הבחנה בין מחלוקת וּויכוח לשם שמים, לשאינו כן.

ונמצא כי הכלל הוא שהרוצה להגדיל ולכבד שם עצמו – אין מחלוקתו לשם שמים, כעניין קורח ועדתו.

והרוצה להגדיל תורה ולהאדיר כבוד שמו של הקדוש ברוך הוא – זו לשם שמים, וכעניין מחלוקת הלל ושמאי. ואשרי האיש אשר הוא מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום, הריהו אוכל מפירות מידה זו בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא.

מידות

התורה שוכנת באדם בעל מדות טובות

נאמר במשנה (אבות ג): “אם אין דרך ארץ אין תורה”. ופירש רבינו יונה, שצריך לתקן את עצמו במידות, ובזה תשכון התורה עליו, שאיננה שוכנת לעולם בגוף שאינו בעל מידות טובות, וכעניין שנאמר “נעשה ונשמע”. ע”כ. ולכן מובא (בתחילת ספר “תנא דבי אליהו”) כי דרך ארץ קדמה לכל, גם לתורה.

ישתדל כל יום בתקון מדותיו

ואין הדבר אמור רק לגבי לימוד התורה, אלא גם לגבי קיום כל המצוות, שהבסיס שלהן הוא מידות טובות, וכך יוכל לקיים מצוות וללמוד תורה כראוי.

לכן ישתדל כל אדם להתבונן בכל עת במדותיו, ולראות כיצד ניתן לשפר, מה להוסיף ולעשות, וממה לחדול. ורק בכך ניכר שבאמת רצונו הוא להיות יהודי כשר, כרצון השם יתברך.

זכה – נעשית לו סם חיים

והנה, יש והאדם פועל בצורה לא נכונה, ועלול לחשוב כי מתקן הוא מדותיו, ואינו אלא מקלקל.

וזהו כאשר לומד תורה בלא יראת שמים, כי גם מהתורה עצמה אפשר ללמוד עצות רעות, שאינן כרצון השם יתברך, כמו שאמרו חז”ל “זכה נעשית לו סם חיים, לא זכה נעשית לו סם המוות” (יומא עב:), שמהתורה עצמה מוציא דברים אשר לא כן על ה’, ואינם כרצונו.

ויש לפרש בס”ד “זכה” מלשון “וזך ישר פעלו” (משלי כא), דהיינו אדם מזוכך במידות טובות (כעין שפירש הגר”א ב”איש ואישה שזכו”) שאדם כזה, הוא דוקא זוכה לסם החיים של התורה, אך אם אינו זך, ופעלו אינו ישר, אין זה אלא שותה מסם המוות שבתורה וכנ”ל, רחמנא ליצלן.

והנה בימי קדם יכול היה האדם לקבל יראת שמים רק על ידי רוב עיונו בעניין היראה, אך בדורותינו אלה, היצר הרע חזק מכדי שכלל הציבור יגיע לידי כך.